מסחר אלקטרוני
קטלוג הוא תוכנית תוכן בתחפושת
כל קטגוריה היא נושא. כל עונה היא רצף פוסטים. כל חידוש מלאי, כל הפסקת ייצור וכל מוצר שצריך להסביר לפני שמישהו יקנה אותו — הם משהו לכתוב עליו. רוב החנויות יושבות על תוכנית לחצי שנה ומתייחסות אליה כאל גיליון אקסל.
שני קהלי היעד, ולמה הם צריכים ערוצים שונים
חנות מדברת עם שתי קבוצות אנשים שכמעט אין להן דבר משותף. הראשונה כבר מכירה אותך: היא עוקבת אחרי החשבון, כבר קנתה בעבר, ורוצה לדעת מה חדש ומה חזר למלאי. השנייה מעולם לא שמעה עליך ומחפשת בעיה, לא את השם שלך.
הרשתות החברתיות משרתות את הקבוצה הראשונה וכמעט חסרי תועלת לשנייה. הבלוג הפוך: הוא איטי, הוא סבלני, וכתבה שנכתבה במרץ עדיין נמצאת בנובמבר על ידי מישהו שהקליד שאלה בתיבת חיפוש. כל תוכנית שמתייחסת אליהם כאל ערוץ אחד עם עיצוב שונה תשרת שניהם בחוסר.
לכן החלוקה כאן חשובה יותר מבכל מקום אחר. חנות שנותנת לבלוג עשרים אחוזים מהמאמץ ומצפה שיביא אנשים חדשים תתאכזב מסיבות שאין להן קשר לכתיבה.
הפיכת קטלוג לחצי שנה
התחל מהקטגוריות שדורשות הסבר. בכל קטלוג יש מוצרים שאנשים לא קונים כי הם לא מבינים את ההבדל בין שתי אפשרויות, או לא יודעים איזה מידה הם צריכים, או שמעו משהו לא נכון ממתחרה. כל אחד מאלה הוא פוסט בלוג שיחזיק את מקומו במשך שנים.
אחר כך העונות, שבחנות הן מדויקות: שמונת השבועות שלפני השיא, השבועיים המתים שאחריו, חידוש המלאי שתמיד נופל באותו חודש. אותם מכניסים לתוכנית פעם אחת כעונתיות, והם מעצבים את הקצב לחצי שנה.
אחר כך הדברים החוזרים — מוצרים חדשים, חזרתו של קו, המבצע, החלפת העונה. אלה קצב ולא נושאים: הם יקרו, אתה יודע בערך מתי, והתוכנית יכולה להחזיק להם משבצות עוד לפני שאתה יודע את הפרטים.
- 1בלוג"איך בוחרים בין שתי האפשרויות המובנות מאליהן" — השאלה שהחנות עונה עליה במייל שתים־עשרה פעמים בשבוע.
- 2Instagramהמוצרים החדשים, אחד בכל פעם, עם בריף צילום לכל משבצת.
- 3בלוגהכתבה על המידות. נכתבת פעם אחת, ומופנית מדפי מוצרים במשך שנים.
- ·מוחזקת פתוחהשתי משבצות שהושארו ריקות למה שבאמת יגיע בחידוש המלאי.
- 4Facebookהעונה מתקרבת, נאמר בפועל: תאריכים, מלאי, מועדי סגירה למשלוחים.
נושאים מהקטלוגעונתיות מהשנה שלך
עמודי מוצר לא מדורגים. תשובות כן.
שלושה כותבים, שלוש עבודות
זה שמסביר, זה שמציג, זה שעונה
חנויות שנקראות טוב ברשת הפרידו בין אלה. חנויות שנקראות רע מסתמכות על קול אחד שמנסה לעשות את שלושתם, ולכן תיאורי המוצרים שלהן נשמעים כמו כתוביות והכתוביות שלהן נשמעות כמו פרסומות.
זה שמסביר
כותב את הבלוג. סבלני, מסודר, שאלה אחת לכל פוסט, בלי לחץ. העבודה של הכותב הזה היא מה שמביא אנשים שלא חיפשו אותך, והיא האיטית ביותר להניב פירות והארוכה ביותר להמשיך ולהניב.
זה שמציג
כותב את הרשתות החברתיות לאנשים שכבר עוקבים אחריך. קצר, ויזואלי, ממוקד במה שנחת. כל משבצת כוללת בריף צילום, כי כתובית טובה על תמונה גרועה עדיין פוסט גרוע.
זה שעונה
מטפל בתגובות ובשאלות לפי מדיניות שאתה מגדיר. מידות, מלאי, משלוח, החזרות. כל דבר שנוגע להזמנה ספציפית או לתלונה עובר לאדם — זה כלל, לא הגדרה.
מאיפה מגיעות התמונות
צילומי המוצר הם שלך ואין תחליף להם. מה שתוכנית יכולה לספק הוא כל מה שסביבם: התמונה העונתית בראש פוסט בבלוג, הרקע לכתבה על איך משהו נעשה, התצלום למאמר שבכלל לא עוסק במוצר.
אלה יכולות להגיע מספריית המדיה ללא תמלוגים של castomAPI, שמחפשת באחת באחד-עשר ספקים ומייבאת תמונה עם הרישיון והייחוס שלה מצורפים לקובץ עצמו ולא לזיכרון של מישהו. כשפוסט צריך שורת קרדיט, שורת הקרדיט נוצרת מאותה רשומה שממנה הגיעה התמונה, ולכן היא לא יכולה להתיישן — דבר שחשוב יותר בחנות מאשר במקומות אחרים, כי פוסטים בבלוג של חנות נשארים באוויר שנים.
פרסומות, והקו שסביבן
בתוכנית Business, החשיפה בתשלום רצה על חשבון הפרסום שלך, עם הכסף שלך ועם התקרה שלך. FABLS לעולם לא מוציאה כסף בשמך בלי אדם: כל דבר שכרוך בכסף ממתין לאישור, ללא קשר למה שמתגי הטייס האוטומטי אומרים על הערוצים האורגניים.
זו בחירה מכוונת, וזו לא מגבלה שבכוונתנו להקל. אוטומציה שיכולה להוציא בשקט את התקציב שלך היא סוג אחר של מוצר מאוטומציה שיכולה לפרסם בשקט כתובית, ושתי האלה לא צריכות לחלוק מתג אחד.
החלק הכן: תוכן הוא ערוץ איטי לחנות. הרשתות החברתיות יראו תוצאות תוך שבועות; הבלוג לוקח חודשים ואז ממשיך לעבוד שנים. אם אתה צריך הכנסות ברבעון הזה, זה לא המנוף — זה המנוף שאתה מושך עכשיו כדי שהשנה הבאה תהיה קלה יותר.