כותבים
מישהו חייב לדבר
לכל פוסט יש קול, בין אם בחרת אחד ובין אם לא, והעסקים שנשמעים רע באינטרנט הם בדרך כלל אלה שמעולם לא החליטו. כותב ב-FABLS הוא ההחלטה הזאת שהפכה למפורשת: פרסונה עם סגנון, וייב, קהל ומספר קצר של כישורים, שאפשר להצביע עליהם ולשנות.
ממה עשוי כותב
ארבעה דברים, ואף אחד מהם אינו סליידר.
סגנון הוא האופן שבו נבנים המשפטים. קצרים ושטוחים, או ארוכים ולא לחוצים. האם נעשה שימוש בשאלות. האם נעשה שימוש במילה "אנחנו". האם בכלל מופיע סימן קריאה איפשהו — דבר שעבור רוב העסקים הוא הדבר השימושי ביותר להכריע עליו מוקדם.
וייב הוא הטמפרטורה — חם, יבש, פורמלי, שמח, זהיר. זה ההבדל בין מרפאה שנשמעת מרגיעה למרפאה שנשמעת לחוצה, בשימוש במילים כמעט זהות.
קהל הוא אל מי מדברים, והוא משנה יותר מהשניים האחרים יחד. אותו עובדה שנכתבת ללקוח קבוע ולמישהו שמעולם לא שמע עליך מייצרת שני פוסטים שונים באמת, ורוב העסקים צריכים את שני הכותבים.
כישורים הם הדברים הספציפיים שהכותב הזה יודע לעשות: לכתוב טקסט ארוך, להגיב לתגובה, לתאר מוצר, להכין בריף לצלם. הם מקובעים לגרסה, כך ששיפור שנעשה ביום שלישי לא משנה בשקט את מה שאישרת ביום שני.
שלוש דרכים לקבל כותב
להרכיב, לאמץ, או לכתוב בעצמך
להרכיב כותב
התחל מהקטלוג, בחר את הכישורים שהתפקיד דורש, תאר את הסגנון והקהל במילים שלך, וקרא שלושה פוסטים לדוגמה לפני שאתה שומר אותו. עשר דקות, ואפשר לזרוק אותו ולהתחיל מחדש.
לאמץ כותב מ-dash-b
אם כבר יש לך עוזרים ב-dash-b, הם מסוג אותו מסמך. העבר אחד לכאן והוא שומר על מה שהוא יודע. אפשר לנהל כותבים משני הצדדים.
לכתוב בעצמך
יש אנשים שיודעים בדיוק מה הם רוצים ומעדיפים להקליד את זה מאשר לענות על שאלות לגבי זה. כתוב את הפרסונה ישירות, קבע את הכישורים שאתה רוצה, והוא יתנהג בדיוק כמו כל אחד אחר.
כותב הוא החלטה, לא משבצת ביומן.
רוב העסקים מגיעים לשלושה
לא כי שלושה זה כלל, אלא כי התפקידים שונים באמת. מישהו מפרסם. מישהו עונה. מישהו כותב את הטקסט הארוך שלוקח אחר הצהריים ונקרא במשך שנתיים.
הפיצול ביניהם הוא מה שמונע מפוסט בבלוג להישמע כמו כתובית ומכתובית להישמע כמו הודעה לעיתונות. זה גם אומר שאתה יכול להיות קפדן לגבי אחד ורגוע לגבי אחר: הכותב שעונה לתגובות יכול לרוץ באוטופיילוט הרבה לפני זה שכותב את הבלוג.
הדוגמאות מימין הומצאו לעמוד הזה, סביב מאפייה, כי מאפייה הופכת את ההבדלים לברורים. שלך תהיה חברת התאמה או מרפאת שיניים, והצורה תהיה זהה.
- 1אולה · האופה הראשיחם, משפטים קצרים, אף פעם לא מכירתי. מדבר על קמח כמו שאנשים אחרים מדברים על מזג האוויר.
- "דגימה"מוכן בשבע. השיפון לקח לו את הזמן הערב, וכך אנחנו אוהבים אותו."
- 2מארק · הדלפקעונה לתגובות. פשוט, מהיר, זוכר את הלקוחות הקבועים לפי ההזמנה שלהם.
- "דגימה"שבתות כן, משמונה, וזה נגמר מהר. תגיד שאתה מגיע ונשמור אחד בצד."
- 3העורך · טקסט ארוךכותב את הבלוג. מובנה, סבלני, רעיון אחד לפוסט, תמיד עם בריף לתמונה.
- "דגימה"למה הלחם שלנו עובר שלושים ושש שעות, ומה זה אומר לשבת שלך."
דוגמאות סינתטיותהכותבים שלך הם מסמכים בחשבון שלך
קיבוע, ולמה זה לא פרט שולי
הכישורים של כותב מקובעים לגרסה. כשכישור משתפר — והם כן משתפרים — הכותב שלך נשאר על הגרסה שבה הוא היה עד שאתה מזיז אותו, וההזזה מראה לך מה משתנה.
הסיבה משעממת וחשובה. אם אתה מאשר חודש של טיוטות ביום שני והכישור שמתחת משתנה ביום שלישי, אז מה שמתפרסם ביום חמישי הוא לא מה שקראת. קיבוע מסיר את כל משפחת ההפתעות הזאת. זה אותו אינסטינקט כמו קיבוע של תלות, מיושם על הדבר שמדבר בשם העסק שלך.
זה גם הופך תיקונים לשווים את המאמץ. כשאתה עורך טיוטה, העריכה נזכרת מול אותו כותב, והכותב שתיקנת במרץ הוא עדיין הכותב שמפרסם ביולי.
הם שייכים לך
כותב הוא מסמך בחשבון ה-castomo שלך, באותה צורה כמו עוזר של dash-b. אתה יכול לקרוא אותו, לערוך אותו, להעתיק אותו, לייצא אותו ולקחת אותו איתך. גם התוכן שהכותבים שלך מטייטלים שייך לך — אין שום הסדר שבו מה שנכתב עבור העסק שלך הופך לחומר של מישהו אחר.
סוכנויות נוטות לבנות כותב אחד לכל לקוח ולהחזיק כותב בית משלהן ליצירות שיוצאות תחת שם הסוכנות. שניהם חיים באותו חשבון ואף אחד מהם לא יכול לראות את התוכנית של השני.
דבר שאנשים טועים בו: כתיבת פרסונה ארוכה מאוד לא הופכת את הכותב לטוב יותר. שלושה משפטים מדויקים על איך אתה באמת מדבר מנצחים שני עמודים של תארים, בכל פעם. הפרט השימושי הוא זה שהיית מתקן אם היית רואה אותו שגוי.