עסק מקומי
יום שלישי בפברואר
המאפייה, המרפאה, חברת ההתקנות, המוסך. אדם אחד שעושה הכול, בלי מחלקת שיווק, ועמוד פייסבוק שצריך להיראות חי ביום שבו שום דבר מיוחד לא קורה. היום הזה הוא כל הבעיה, והוא זה שכל כלי תוכן מתעלם ממנו בשקט.
למה החודש השני הוא המקום שבו זה נעצר
כמעט כל עסק קטן יכול לייצר שבועיים של פוסטים טובים. יש השקה, או עונה, או גל התלהבות אחרי שמישהו אמר שהעמוד נראה מת, ולשבועיים זה באמת בסדר.
ואז מגיע פברואר. שום דבר לא חדש, הימים ארוכים, ופרסום פוסט דורש להמציא נושא מאין בשבע בערב אחרי יום עבודה מלא. אז זה נעצר — לא כי מישהו החליט להפסיק, אלא כי לעולם לא התקבלה החלטה להקל על זה.
תוכנית שנעשתה מראש היא החלטה שהתקבלה כשהיה לך זמן, ומיושמת ביום שבו אין לך אף רגע. זה כל מה שזה, וזו הסיבה שהתוכנית חשובה כאן יותר מהכתיבה.
תכנן בגודל של עשר דקות ביום
האילוץ לעסק מקומי הוא לעולם לא רעיונות ולעולם לא תקציב. זה זמן האישור — הדקות שיש לך לקרוא טיוטה ולהחליט אם היא נשמעת כמוך.
לכן התוכנית השימושית היא קטנה. שלוש או ארבע משבצות בשבוע, בערוץ האחד או השניים שבהם הלקוחות שלך באמת נמצאים, בקצב שאתה יכול לעמוד בו גם בשבוע שבו המדיח נשבר. כמעט כולם מבקשים יותר בהתחלה, מגלים את זה בשבוע השלישי, וחוצים את הכמות; אתה יכול לחסוך לעצמך את שבועיים האלה ולחצות עכשיו.
התוכנית החינמית מחברת ערוץ אחד, וזו בדיוק הדרך הנכונה להתחיל. הריץ תוכנית אמיתית בעמוד הפייסבוק שלך למשך חודש, גלה כמה באמת עולה לך לאשר, והוסף את הערוץ השני כשאתה יודע את התשובה.
- ב'Facebookמה קורה השבוע. שתי משפטים. מאושר ביום ראשון בלחיצה אחת.
- ד'Instagramמאחורי הדלפק. בריף צילום: המגש יוצא מהתנור, בלי פילטר.
- ·משבצת פנויההושארה ריקה בתוכנית. משמשת למשלוח שהגיע מוקדם.
- ש'Facebookשעות שבת, נאמרות בפשטות, כי זה מה שאנשים בודקים.
ארבע משבצותכעשר דקות קריאה
למאפייה ברחוב הסמוך יש סיפורים טובים יותר מלרוב חברות התוכנה.
מה לומר בפברואר
שלושה נושאים בדרך כלל מספיקים
עסקים מקומיים נוטים להתייחס לזה יתר על המידה. הלקוחות לא מחכים לתובנות; הם בודקים אם אתם פתוחים, אם משהו חדש קרה, ואם אתם עדיין נשמעים כמו אנשים שכיף לקנות מהם.
מעשי
שעות פעילות, שינויים, משלוחים, מה יש היום ומה אין. משעמם, וזה הדבר הנקרא ביותר שתפרסמו אי פעם. מישהו שעומד ברחוב עם טלפון מחפש בדיוק את זה.
מלאכה
איך הדבר נעשה, למה זה לוקח בדיוק את הזמן שהוא לוקח, מה משתבש ואיך אתם מתמודדים עם זה. זה מה שהופך אתכם מעסק ספציפי ולא קטגוריה, וזה עובד בכל מקצוע.
עונתי
החלקים בשנה שהעסק שלכם באמת מכיל. לא לוח השנה השיווקי — שלכם. התוכנית שומעת עליהם פעם אחת ומתפקדת סביבם במשך חצי שנה.
- 1זה שמפרסםחם, קצר, אף פעם לא מכירתי. נשמע כמו האדם מאחורי הדלפק, כי הוא תואר על ידו.
- "דגימה"מוכן בשבע. השיפון לקח לו את הזמן הערב, וכך אנחנו אוהבים אותו."
- 2זה שעונהפשוט ומהיר. מתמודד עם השאלה השתים־עשרה בשבוע "אתם פתוחים ביום ראשון" בלי להישמע עייף.
- "דגימה"שבתות כן, משמונה, וזה נגמר מהר. תגיד שאתה מגיע ונשמור אחד בצד."
דוגמאות סינתטיותהעסק שלכם מתואר במילים שלכם
זה צריך להישמע כמוכם, וזה לוקח שבועיים
הטיוטות הראשונות יהיו קרובות ולא נכונות. ביטוי שלעולם לא הייתם משתמשים בו, התלהבות שאין לכם, טענה על איכות שהייתם מתביישים לומר בקול רם. אתם מתקנים את זה, התיקונים נדבקים, ובשבוע השלישי או הרביעי הטיוטות כבר לא צריכות אותם.
אותם שבועיים הם העבודה האמיתית של הקמת הדבר הזה, ושווה לעשות אותם כמו שצריך, כי כל מה שאחר כך רץ עליהם. זו גם הסיבה שפרסונה המתוארת בשלוש משפטים ספציפיים על איך אתם באמת מדברים מנצחת שני עמודים של תארים.
התמונות שלכם מנצחות תמונות שאולות באותו אופן. סלוט יכול למשוך תמונה חופשית מתמלוגים עם הרישיון המצורף כשאין לכם כלום, וזה גיבוי סביר — אבל תמונה מעט לא ממוקדת של הדלפק שלכם תמיד תעשה יותר לעסק מקומי מאשר צילום מושלם של הדלפק של מישהו אחר.
איך נראה חודש שעובד
ארבעה־עשר או חמישה־עשר פריטים מפורסמים בשני ערוצים. עשר או שתים־עשרה דקות בשבוע לקריאת טיוטות, רוב הזמן בטלפון, רובן מאושרות ללא שינוי אחרי החודש הראשון. סלוט אחד או שניים מנוצלים למשהו שבאמת קרה — משלוח, סגירה, תמונה ששווה לפרסם — כי התוכנית משאירה בכוונה רווחים לזה.
וביום הראשון של החודש, דוח קצר: מה תוכנן, מה יצא, למה אנשים הגיבו. לא כי מישהו מדווח למישהו, אלא כי שניים או שלושה כאלה ברצף הם מה שמגלה לכם אם שווה להמשיך.
החלק הכן: זה לא יהפוך עסק שקט לעסוק. מה שזה מתקן הוא את הכשל הספציפי שבו לקוח נכנס לעמוד שלכם, רואה שלא פורסם כלום מאז אוגוסט, ומניח בשקט שסגרתם. הכשל הזה נפוץ, הוא עולה כסף אמיתי, והוא נמנע לגמרי.